בדיוק כמו שאת (נכתב בלשון נקבה אך פונה לגברים ונשים כאחד)

אני מכורה לדרמות רומנטיות. "גאווה ודעה קדומה" היא בעיניי יצירת מופת שאין שני לה. את "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ראיתי אין ספור פעמים, ולמרות שאני כבר מדקלמת את המילים יחד עם הדמויות, אני מתרגשת ונפעמת כל פעם מחדש.

לטובת מי שלא מכיר, או כמוני לא יכול לפספס גם בפעם ה-93 אלף... מצורף הקטע - Just As You Are.

חשוב לי לומר: לא מומלץ לאמץ מודלים רומנטיים תוצרת הוליווד. זה בדרך כלל נוטה להסתיים במפח נפש כואב. יחד עם זאת, גם בתסריטים המופרכים ביותר, יש בסיס מאוד אנושי ואמיתי. יש בהם ניצוץ של מציאות, כזה שגורם לכולנו להזדהות ולצפות שוב ושוב.

כולנו כמהים להכרה שאוהבים אותנו כפי שאנחנו. אולי זה קשור לרצון לשחזר את תחושת הביטחון שזכינו לה בתור ילדים מאהבת אמא הבלתי מתפשרת. התחושה שלא משנה מה נעשה, תמיד יקבלו אותנו בסוף היום בחיבוק מלא אהבה.

הציפייה הזו אינה מופרכת לחלוטין. על מנת לקיים זוגיות יציבה נדרשת קבלה אמיתית של בן/בת הזוג כפי שהם, כולל המגבלות וחוסר השלמות שלהם. אולם, הסטנדרטים הרומנטיים שמציגים בסרטים מציבים רף ציפיות בלתי אפשרי. הגישה שאומרת "אם הוא אוהב אותי, הוא צריך לקבל אותי כמו שאני" עלולה להוביל לתובנה שרק צד אחד במערכת היחסים צריך להתאמץ ולעבוד כדי לתחזק את הזוגיות, ואילו הצד השני (שהוא אני) צריך פשוט להישאר נאמן לעצמו ולא לשנות דבר.

בפועל, מערכת יחסים זוגית מצריכה את שני הצדדים להתאמץ. שני הצדדים נדרשים לעשות פשרות שכרוכות בשינוי ובהתאמות כדי שהזוגיות תפרח ותצליח. אז איפה בעצם עובר הגבול? מה האיזון הנכון? מתי את צריכה להתאמץ ולהשתנות כדי שהקשר יצליח, ומתי להישאר נאמנה לעצמך, לתחושות ולרגשות שלך, ולצפות מבן הזוג לקבל אותך בדיוק כמו שאת?

התשובה לכך אינה חד משמעית, פשוטה או נחרצת. האיזון הנכון משתנה מאדם לאדם, מזוג לזוג, וגם לאורך הזמן. מה שהיה נכון בתחילת הקשר לא בהכרח נכון אחרי 20 שנים של זוגיות. כל זוג צריך למצוא לעצמו את האיזון הנכון לו. את הגבולות המתאימים לו.

אני רוצה להציע את האבחנה הבאה: אם את צריכה לצאת מאזור הנוחות השלך ולזוז מעט לכיוון אזור הנוחות של בן הזוג. סיכוי טוב שזה שינוי טוב שיועיל לזוגויות שלכם. אם לעומת זאת את מרגישה שאת צריכה לשנות תכונות שלך, התנהגויות שנוגעות לאני הפנימי שלך... זו כבר חציה ברורה של הקו האדום, זה לא ישפר את הזוגויות ואף יכול להוביל לפיצוץ כואב והרסני.

ניקח לדוגמא את נטע ואלון, זוג בתחילת הקשר. אלון אוהד מושבע של כדורגל ונטע מתוך רצון להרשים מספרת לאלון על אהבתה הגדולה לכדור העגול. בעקבות כך, הם הולכים למשחקים יחד וחווים חוויות משותפות. לאחר זמן קצר נטע מרגישה שהיא ׳נדבקה בחיידק׳, היא באמת נהנית מכל האווירה סביב המשחק, ההתרגשות, השירים, האוהדים... ועכשיו יש להם גם נושא עניין משותף, גם חוויות משמחות ובסיס חזק עליו ניתן לבנות מערכת יחסים יציבה ותומכת.

מיכל וניר לעומתם עברו לגור יחד. מהר מאוד התברר כי ניר ׳חולה סדר׳, הבגדים מסודרים אצלו בארון כמו חיילים. מיכל היא ההיפך הגמור, היא בלגניסיטית איומה. אבל מיכל לא הרשתה לעצמה לתת דרור לבלגן, בטח לא מול הסדר המופתי ששרר במדפים של ניר. היא התאצמה מאוד לעמוד בסטנדרטים של ניר, לקפל ולהניח כל דבר במקום. באופן לא מפתיע זה גבה ממנה מאמץ נפשי כבד, אליו נלווה מתח רב. כשזה התפוצץ, ניר לא הבין מה פגע בו. לא היה לו מושג מאיפה זה בא.

כדי לבנות מערכת יחסים טובה, צריך להשקיע, צריך לוותר וצריך לא פעם לצאת מאזור הנוחות שלנו. אבל את התכונות הבסיסיות שלנו אנחנו לא יכולים וגם לא צריכים לנסות לשנות. בבסיס שלך, את היא מי שאת ומגיע לך שיאהבו אותך בדיוק כמו שאת.